גזר דין בתיק ת"פ 24644-11-10

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום, בעבירה של סחר בנשק, לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

על פי עובדות כתב האישום, בין החודשים ספטמבר- אוקטובר 2010, או בסמוך לכך, פנה הנאשם ליוסף סלמאן (שעניינו מתנהל בפני מותב אחר וטרם נגזר דינו) והציע לו לרכוש ממנו מטען צינור.

בסמוך לאחר מכן, הגיע  סלמאן לביתו של הנאשם והנאשם מסר לו מטען צינור עם פתיל, בתמורה  להבטחת תשלום בסך 100 ש"ח.

בהמשך, החביא סלמאן את מטען הצינור במטע זיתים מזרחית לעיר טייבה, הנאשם וסלמאן נפגשו והאחרון שילם לנאשם עבור מטען הצינור באופן שמכר לנאשם מכשיר נייד, תוך שהוא מפחית מסכום המכירה 100 ש"ח תמורת מטען הצינור.

2. התביעה עותרת לגזור על הנאשם מאסר בפועל ממושך וקנס תוך שצויין:

עבירת הסחר בנשק במקרה דנן, מצויה ברף חמור ביותר; אין המדובר בסחר באקדח או באמצעי להגנה עצמית, אלא במטען חבלה אשר ייעודו הוא לפגוע. מי שסוחר במטען, ברור לו שיש לקונה כוונה להשתמש בו ולפגוע בחיי אדם;  לנאשם שתי הרשעות קודמות בעבירות סמים והחזקת סכין ונידון לשתי תקופות מאסר בפועל, בני 6 חודשים ו-20 חודשים; האינטרס הציבורי מחייב ענישה מחמירה ומרתיעה, על מנת לגדוע את התופעה של  שימוש באלימות בכלל ושימוש בנשק בפרט, וביתר שאת באיזור מגוריו של הנאשם.

ב"כ המאשימה תמך טיעוניו בפסיקה בה נדונו הנאשמים לתקופות מאסר בפועל בין שנתיים לחמש וחצי שנים.

3. ההגנה עותרת לגזור על הנאשם שנת מאסר בפועל תוך הדגשת הנסיבות לקולא:

מדובר במטען צינור שנטען כי הוא פח"עי או  עברייני, אך המעורב הנוסף-סלמאן מסר בחקירתו שרצה את המטען כדי להתרברב בפני חבריו; אין אינדיקציה שהנאשם הציע את המטען לאדם אחר או שעשה עסקה קודמת או למעורבות פלילית שקושרת אותו למטענים; הנאשם לא הסביר לרוכש כיצד להשתמש במטען; מלבד עדותו של סלמאן, אין ראיה שקושרת את הנאשם למטען. למרות הקושי הראייתי, הודה הנאשם וקיבל אחריות; לא היה תחכום בעסקה, כאשר בדרך כלל מטענים נמכרים תמורת בצע כסף משמעותי או למטרת שימוש מסוימת. המטען נמכר תמורת 100 ש"ח, בדרך של הנחה במחיר שסלמאן מציע לרכישת מכשיר טלפון; ניתן להניח שאם המטען נמכר תמורת 100 ש"ח, האלמנט הפלילי או הפח"עי לא קיים כשסלמאן מסר שרצה את המטען לצרכים תמימים, הוא הטמינו ולא עשה בו שימוש; המדובר בנאשם צעיר יליד 1989 נעדר תמיכה משפחתית שגם אם גלום סיכון במעשיו, התוצאה בפועל לא הייתה מסוכנת.

ב"כ הנאשם תמך טיעוניו בפסיקה בה נדונו הנאשמים לתקופות מאסר בפועל בין ששה חודשים לריצוי בעבודת שירות לבין שלוש וחצי שנים, כשביקש לאבחן ענייננו לקולא.

4. הנאשם  הביע צער על מעשיו, הסביר כי הרקע הינו התמכרותו לסמים וביקש להשתלב בטיפול מתאים בתקופת מאסרו.

5. לחומרא שקלתי לנאשם:

א.  העבירה בה הורשע הנאשם הינה חמורה, כשהעונש המירבי הקבוע לצידה הינו 15 שנות מאסר.

ביהמ"ש העליון, ציין בשורה של פסקי דין את החומרה של עבירות בנשק:

" בהימצא נשק שלא כדין בידיים הלא נכונות, מי ישור אחריתו - עד      לנטילת חיי אדם, אם בידי עבריינים פליליים ואם בידי גורמי טרור,    ורוב דברים אך למותר" (ע"פ 3804/10 אמג'ד נעאמנה נ' מ"י, ניתן     ביום 26/12/10) .

וכן ר' דברי כב' השופט א.א. לוי בע"פ 5833/07 עלאא ח'ורי נ' מ"י, ניתן ביום 18/11/07 לעניין סחר בנשק, מסוכנותו והענישה בגינו:

" סחר בנשק הוא תופעה מסוכנת, במיוחד בימינו אלה. הניסיון מלמד   שנשק אשר מקורו מפוקפק, לאחר שהוא יוצא מידי המחזיק בו, מוצא           את דרכו לידיים עברייניות או למפגעים למיניהם, והרי אלה גם אלה            כבר הוכיחו כי אין הם מהססים להשתמש בו גם במקומות סואנים,             וגם כאשר ברור להם כי עלולים להיפגע מהירי אנשים תמימים שנקלעו לזירה בדרך מקרה. לפיכך, התרענו בעבר ונחזור ונתריע גם       הפעם, כי כל החוטא             בעבירות מסוג זה עלול להידרש לשלם מחיר    יקר, ואף באובדן חירותו לתקופה ממושכת" .

באשר לשיקולים שיש לשקול לענין העונש בגין עבירות הנשק, נקבע: